המבצע הגדול

שלום יורן נולד בשנת 1924 בעיר רציונז (פולין). לאחר שנרצחה משפחתו יחד עם כל בני עיירתו, הצליח שלום להימלט עם אחיו אל היער ולהצטרף שם אל הפרטיזנים, ולצִדם נלחם עד לתום המלחמה. לאחר המלחמה עלה שלום לארץ ישראל ובשנת 1946 החל לרשום את זיכרונותיו מימי השואה. זהו סיפורו המדהים של נער שנאבק על מנת לשרוד, התבגר טרם זמנו ובנה את חייו כקצין בחיל האוויר שהוקם במדינה הצעירה.

שלום יורן,פרטיזןנלקחה מאתר  בית לוחמי הגטאות

ממחנה העבודה לגדוד הפרטיזנים

פולין נכבשה בידי גרמניה ושלום בן ה-14 ברח עם משפחתו אל העיר קוזניץ במחוז וילנה שהיה תחת כיבוש סובייטי. השקט היחסי שהיה ליהודים שרד עד לפלישה הגרמנית לברית המועצות. הוריו של שלום נרצחו יחד עם כל בני העיירה והוא הצליח לברוח יחד עם אחיו, מושיו, אל היער, שם הצטרפו לפרטיזנים.

יחד עם השניים הייתה עוד קבוצת גברים שהצטרפו אליהם לאחר שברחו ממחנה עבודה בסביבה וכולם יחד החלו לעבור ממפקד אחד למפקד אחר של יחידות הפרטיזנים ביערות בבקשה להצטרף אליהם. התשובה של כולם הייתה אחת – בלי נשק לא מצטרפים, מאיפה ישיגו חברי הקבוצה כלי נשק? עד שיום אחד הסכים מפקד "יחידת המחסל" לשלוח אותם למשימת ניסיון, משימה שאם הם יצליחו בה הוא יקבלם. מה שלא היה ידוע לקבוצה הוא שהמפקד בעצמו היה יהודי.

"המבצע הגדול"

המשימה הייתה להסתנן דרך בסיסי הגרמנים בעיר קיזניץ (העיר שבה נרצחו משפחתו ובני עירו של שלום), לנסר שם את עמודי הטלפון ולשרוף בית חרושת לקתות רובים מעץ. הם קיבלו מידע מודיעיני מאחד הכפריים על המיקום המדויק של המוצבים ועל סידורי השמירה. הובטח להם נשק ואכן, שלום ואחד החברים קיבלו רימון אחד ועוד חבר קיבל רובה. עם כמות כזאת של נשק ל-12 לוחמים לא מאומנים הוטלה עליהם המשימה לגבור על 250 שוטרים וחיילים גרמניים שהוצבו במפעל.

הם התחילו ללכת בלילה עד שנורו עליהם יריות. השתטחותם על הארץ במשך שעות הלילה הצילה אותם. עם זאת, החל ויכוח האם להמשיך במשימת ההתאבדות הזאת, שכן הסיכוי לצאת בחיים ולא ליפול בקרב או בשבי (שמשמעותו הייתה מוות) היה אפסי. שלום עם עוד ארבעה מתנדבים החליט להמשיך במשימה והנותרים קיבלו על עצמם לנסר את עמודי החשמל בכל מקרה.

החמישה נכנסו לבית החרושת, ראה אותם השומר ומיד החל בצעקות. יעקב, חברו של שלום הצליח להשתלט על השומר ובינתיים הציתו האחרים את בית החרושת. יריות רובים, אש מקלעים ופצצות תאורה התעופפו לכל עבר. הם הצליחו לברוח במהומה שהשתררה, חברו אל שאר הקבוצה ביער והסתתרו עד רדת החשכה ביום המחרת.

בלילה הבא ניגש אחד מהם לבית בכפר לבקש לחם. כשחזר הוא סיפר לחברים, כי הכפרי תיאר התקפה על קוזניץ על ידי מאות פרטיזנים. הגרמנים נלחמו מן הבונקרים והשומר בבית החרושת סיפר שהותקף בידי מספר גדול של פרטיזנים, וכי הוצמד אקדח לראשו ולא היה ברור מדוע לא נורה. איש לא ידע שאת הכדור היחיד באקדח שמר יעקב לעצמו.

לשלום הייתה זו נקודת מפנה במלחמה. לאחר שלוש שנים שבהן ברח והסתתר כדי לשרוד, הוא השיב מלחמה ותקף את האויב הגרמני. הייתה זו ראשית הנקמה שלו ברוצחי משפחתו.

לאחר המלחמה

שלום יורן נלחם עם הפרטיזנים עד לשחרור. בתום המלחמה עזבו שלום ואחיו את שטח ההשפעה הסובייטית; מושיו אחיו התיישב בפריז ושלום הצליח להגיע לארץ ישראל. התגייס לחיל האוויר, והגיע להיות קצין. בשנת 1955 הוא הצטרף לתעשייה האווירית הישראלית שהייתה בתחילת דרכה. המשיך בעבודה במפעל זה במשך עשרים ושתיים שנים. הוא כיהן כסמנכ"ל בכיר של התעשייה האווירית הישראלית ומנכ"ל של "בדק מטוסים".

ב- 1978 עבר עם משפחתו לארצות הברית. שלום נמנה על מייסדיו של מוזיאון השואה