מחוז ויניצה בדרום ברית המועצות, שבו פעלה הפלוגה היהודית נכבש בידי הגרמנים ביולי 1942. מגלי ההשמדה שעברו על המחוז בחודשים הראשונים של הכיבוש נותרה קבוצת יהודים שהפכה לפעילה בארגון לוחמה פרטיזנת בחבל ארץ זה.מאביב 1943 התארגנו שלושה גדודים, כ-500 לוחמים, שאוחדו לחטיבה השנייה על שם סטאלין. בתוך אחד הגדודים הייתה פלוגה יהודית. דוד בן לייב מודריק, יליד העיר אילינצי בשנת 1913, היה היוזם, המפקד ומארגן הפלוגה. זהו סיפורה המיוחד של הפלוגה.
 |
| העיר ויניצה שבאוקראינה בזמן הכיבוש הגרמנינלקחה מאתר "בית לוחמי הגטאות" |
מהשבי כחייל למחנה העבודה
כשפרצה המלחמה עם גרמניה גויס דוד מודריק לצבא הרוסי כחבלן בחיל ההנדסה בדרגת סגן משנה. במהלך הקרבות הוא נפל בשבי הגרמני. מודריק הצליח להימלט והגיע לגטו בעיירה אילינצי שבמחוז ויניצה. מאחר שעבד כמפעיל פטיש גדול בנפחייה, לא נרצח במהלך האקציות. יחד עם רעייתו הוא הועבר בסוף 1941 למחנה עבודה בסביבה. המקום לא היה מגודר, אך המשטרה האוקראינית והגרמנים ערכו מסדרים תכופים. המזון היה דל ומגֵפת הטיפוס השתוללה מדי פעם. עד שב-1942 נערכה האקציה הגדולה. נותרו רק בעלי המקצוע החיוניים ובתוכם דוד ואשתו. הזוג הרגיש שסוף ימי המחנה קרבים ובאים והם החליטו לברוח ליערות ולהילחם משם.
קבוצת ההתנגדות מנתה 18 צעירים ובהם גם ארבע נשים, ולהן ארגן דוד סכינים מן הנפחייה שבה עבד. הם סבבו ביערות, אך לא מצאו פרטיזנים, מכיוון שהם עדיין לא פעלו באותו הזמן. במהלך השוטטות ביער הם נתקלו בסיור פרטיזני של אחד הגדודים. לאחר שנחקרו באופן יסודי הסכימו להקצות לקבוצה היהודית מקום לבסיס לא רחוק מחניית הגדוד. הם אף קיבלו שני שקים של קמח ושק אחד של גריסים. נשק לא ניתן לקבוצה היהודית ונאמר להם שאם רצונם להילחם עליהם להשיג נשק בכוחות עצמם ביציאה לפעילות והשגתו בשדה הקרב. לעומת זאת מפקד הגדוד ציין לא אחת שהוא רואה בהצלחת יהודים את המשימה הקרבית העיקרית של יחידתו והוא אף סייע בכך.
היהודים מתחילים לפעול
דוד מודריק מונה למפקד הפלוגה והיא חולקה לארבע כיתות. המשימה הראשונה בפעילות הפרטיזנית היהודית הייתה, כמובן, להשיג נשק. היא בוצעה במהלך מארב לקבוצת חיילי עזר רוסיים של הצבא הגרמני. הם השתלטו עליהם ולקחו שלושה רובים, עגלה, סוסים ומגפיים. מכאן הם המשיכו לבית חרושת לסוכר, שם תקפו את השומרים, לקחו את נשקם ומוצרי מזון רבים. בהדרגה הם הצליחו להשיג עוד רובים, תתי מקלע וחוליות של פרטיזנים יהודיים החלו לצאת למשימות קרביות כמו פיצוץ מסילות רכבת. בראש הכוחות עמד מודריק שהכיר את מקצוע החבלה.
הפלוגה היהודית הייתה מורכבת מלוחמים ומאזרחים. היא מנתה כ-250 אנשים, 52 מהם קרביים והשאר זקנים, נשים וילדים – כשאר הקבוצות היהודיות שחיו ביערות. מי שלא נמנה עם הלוחמים עסק בעבודות משק שונות כמו: אפיית לחם, בישול, כביסה וטיפול בפצועים ובחולים. הקשישים שמרו על המחנה, הילדים טיפלו בסוסים, רעו את הפרות וביצעו שליחויות. האוכל הוכן במטבח משותף לכולם, לאחר שהמצרכים נלקחו מן הכפרים הסמוכים. המצב התברואתי היה רע ומכת כינים התפשטה. עם זאת, החשוב מכל היה היחס של הפרטיזנים האחרים באותו הגדוד אל היהודים – שנותר טוב.
חשוב לציין כי ייחודה של הפלוגה היהודית הוא בשמה, שאף הוכר במסמכים הרשמיים של הרוסים. בין הקבוצות שצורפו לפעולות הפרטיזניות היו יחידות פולניות וצ'כוסלובקיות שפעלו בשם מדינתם. היהודים הובדלו על ידי דתם בלבד.
הגדוד לאחר השחרור
בתחילת ינואר 1944 שוחרר האזור שבו פעלה החטיבה השנייה על שם סטאלין ואנשיה יצאו מן היערות. ב-28 בינואר פוזרה החטיבה כולה, כשממנה נותרו 257 יהודים. הצעירים גויסו לצבא וחלקם נהרגו או נפצעו. דוד מודריק נשלח לכהן כמנהל מחלקת הכספים של המחוז. הוא נשאר לחיות בעיר הולדתו, אילינצי, עד לפטירתו בשנת 1987. במהלך השנים עוטר באותות "הכוכב האדום", "מלחמת המולדת" ובמדליות רבות נוספות.
מקורות
רפל, יואל (עורך). שלושה מיליון, השואה בברית המועצות. קובץ "משואה" כ"ט, תל יצחק: משרד הביטחון, ההוצאה לאור, משואה, תשס"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה