סיפורו של דניאל קארפי משקף את סיפורה הטרגי של יהדות איטליה - אחת מהקהילות הוותיקות באירופה. חוסר היכולת להאמין בקיומו של רֶשע אנושי בממדים שכאלה, גרם למשפחתו של קארפי, ובעיקר לאביו ולו, להימצא במצבי סכנה רבים לאורך מסעם הארוך אל החופש.
ההכנות לקראת המסע
דניאל קארפי נולד בשנת 1926 בעיר מילאנו שבאיטליה. סיפורו מתחיל כבר בספטמבר 1938, עת פרסםבניטו מוסוליני, המנהיג הפשיסטי האיטלקי, את הוראות "מסע הגזע", שהדירו את היהודים מהחברה האיטלקית על בסיס גזעי. בעשותו כן, קָשַר למעשה מוסוליני את דרכו בזו של היטלר, והחל מ-1943 הפכה איטליה לזירת מאבק בין הכוחות הגרמנים לבין כוחות בעלות הברית.
איטליה חולקה לשניים: הצפון - בו חיו רוב היהודים והיה בשליטת הגרמנים; והדרום - שהיה בידי בעלות הברית, משוחרר מעול המשטר הנאצי. משפחת קארפי התפצלה: דניאל ואביו והחלו להתארגן לקראת המסע דרומה, שם יזכו בחופש ובחירות המיוחלים, ואילו האם ושתי האחיות התחבאו במנזר סמוך (בו שהו עד תום המלחמה).
כצעד ראשון נדרשו השניים להשיג תעודות מזויפות, שיוכלו להצילם בעת בדיקת מסמכים על ידי חיילים איטלקים או גרמנים. התעודות היו צריכות להעיד על כך שהאב והבן אינם בני הדת היהודית, וששניהם אינם מתאימים לגיוס לצבא האיטלקי מפאת גילם. בעזרת הכריזמה והביטחון העצמי של דניאל צלחה בידו המשימה של השגת התעודות, שאכן הצילו את חייהם מספר פעמים בהמשך.
 |
| גרפיטי ברחוב, בו כתוב איטליה היום, גרמניה מחר. |
מסע מפרך לעבר החופש
המסע דרומה היה רצוף סכנות והסתתרויות מפני חיילי האויב, הכמהים לתפוס פליטים יהודים הנמלטים על נפשם. מהר מאוד התברר לאב ולבנו, שהם אינם ערוכים להתמודד עם התנאים הקשים בהם נתקלו בסביבה העוינת. הרעב והקור העז החלישו אותם ופגעו בבריאותם, וכתוצאה מכך הואטה תנועתם. אולם, אט-אט למדו לחיות תחת הסכנה המתמדת בתנאים הפיזיים הקשים. כדי להסתכן פחות, בחרו השניים להתקדם רק בשעות החשֵכה. אז התברר שגם מעשה זה אינו בטוח דיו, והם הבינו שכדי להימנע מסכנת חיים עליהם להסתייע באיכרים מקומיים.
איכרים אלה מכירים היטב את השבילים הנסתרים, ויכולים לעבור כברת דרך משמעותית מבלי להיתקל בחיילים. יש לזכור שגם במציאת איכר שידריך אותם בדרכם, הייתה טמונה סכנה רבה. המדריך עלול להוליכם היישר אל הכוחות הגרמנים או פשוט להלשין עליהם לצבא שיוציאם להורג. סכנת המוות ארבה על כל צעד ושעל, והפחד לא פסק מלכרסם בלִבּם.
כעבור ימים מספר מצאו צמד איכרים, שנראה היה שאפשר לסמוך עליו. תמורת תשלום ליוו שני האיכרים את דניאל ואביו לכפר, שממנו יצאו שבילים רבים המובילים לשטח הכיבוש הדרומי של איטליה. המסע עם האיכרים לא היה ארוך במיוחד, אך במהלכו נדרשו לעלות מגובה של400 מטר לגובה של 1,100 מטר - משימה שהייתה קשה עבורם מאוד. במיוחד היה המסע קשה לאביו של דניאל, וזאת בשל גילו ובשל החוויות הקשות שפגעו בו פיזית ונפשית. כעבור לילה שלם הגיעה החבורה לנקודת היעד, ולאחר שנפרדו מהאיכרים נותרו דניאל ואביו לבדם.
עם שחר, כאשר שוחחו השניים עם בני המקום, התברר להם שזה מכבר ירו החיילים הגרמנים באנשים שניסו לברוח לצדו הדרומי של הגבול האיטלקי. עתה נמצא הצבא הגרמני בכוננות גבוהה, וחייליו ניצבים בפתחן של כל דרכי המעבר החשובות. היה ברור שההליכה בשבילים המוכרים תהיה מסוכנת מדי, ושעליהם למצוא דרכים חלופיות.
בהמשך התברר שיש רועי צאן המוכנים ללוות את השניים כברת דרך נכבדת תמורת תשלום, וזאת תוך הליכה במנהרות חצובות בהרים. המנהרות היו מוסתרות מאור הירח, ולכן ההליכה הייתה בחושך מוחלט. חלק מהעליות היו קשות מאוד למעבר אדם. עם עלות השחר הגיעה החבורה לקרחת יער, ושוב נשארו האב ובנו לבדם.
למקום הזדמנו שתי אחיות, שהתגוררו בכפר קטן בסמוך. אחת מהן הציעה להם ללון בעליית הגג מעל רפת קטנה שבביתה, והם נעתרו להצעתה. תוך כדי שהותם במקום, ראו במספר הזדמנויות חיילים גרמנים המסיירים בשטח כדי להפגין נוכחות, לוודא שאין מסתננים ולהחרים תוצרת חקלאית או בעלי חיים.
דניאל ואביו הבינו כי הכפר לא יוכל לשמש עבורם מקום מסתור עד סוף המלחמה, אך ביקשו לשהות במקום לתקופת מנוחה קצרה. באחד הימים התבהרו השמים, והשניים יצאו מהרפת להתאוורר קמעה. הם טיילו במעבה היער, עד שלפתע ניתך גשם זלעפות והם החלו לשקוע בבוץ. כדי להגן על עצמם מעט מפני הגשם הסתתרו בתוך שיח, ורק אז שמו לב כי במרחק מה מהם ניצב בית מוקף בחיילים גרמנים. הם הבינו שנפלו ממש אל תוך גוב האריות, וכי עליהם להסתלק מהמקום מיד ולהיעלם במעבה היער.
הבריחה מגוב האריות
כנער צעיר בן 17, רץ דניאל בכל כוחו והגיע בבטחה אל היער. אולם ריצתו של האב הייתה איטית יותר. חייל גרמני שהבחין בו קרא לו לעצור מיד וגרר אותו לתוך הבית. דניאל חיכה לו ביער שעות. הוא קיווה שהחיילים לא ידעו מה לעשות באיש כה מבוגר וישלחו אותו לדרכו, אך הדבר לא קרה. שעות עברו ללא סימן מהאב. כשירד החושך נואש דניאל, ובתחושת מועקה החל לחזור למקום לינתם בעליית הגג.
הדרך הייתה ארוכה וקשה פיזית ונפשית. כל צעד סימל עבורו את העובדה שהוא הולך ומתרחק מאביו, כאילו נוטש אותו לאנחות, ואין הוא יודע אם ומתי יזכה לראותו שוב. דניאל שקע בצער עמוק. לפתע שמע מאחוריו צעדים חרישיים. תחילה חשב שחייל גרמני עוקב אחריו, אך להפתעתו היה זה לא אחר מאשר אביו! כיצד השתחרר האב? התשובה על כך לא נתבהרה לדניאל עד יום מותו. לגבי דבר אחד אין ספק: גבורה עילאית ומזל משמים הִצילו את האב ממוות בטוח.
ההגעה אל הנחלה
על אף שהפעם ניצלו, החליטו השניים לא להשתהות יותר בכפר, אלא להמשיך במסע לעבר החופש מהר ככל האפשר. וכך היה. הפעם הצטרפו למסעם שני בורחים נוספים - נער יהודי יתום וקצין איטלקי מבוגר. לכולם היה יעד אחד: לעבור את הגבול אל צִדה הדרומי של איטליה. עוד יממה או שתיים הלכה החבורה, עד שמצאה עצמה מול נהר הסנגרו, שסביבתו הייתה שוממת מאדם.
לאחר שווידאו כי אין איש בסביבה, עלו על הגשר שמעל הנהר והגיעו אל החופש הנכסף. עתה, אחרי מסע ארוך כל כך, יכלו סופסוף דניאל ואביו לנוח. אחרי תקופה כה מייגעת, יכלו לשוב ולהיות הם עצמם - בני חורין, ללא תעודות מזויפות וללא שקרים. עתה היו חופשיים לחיות את חייהם כפי שראוי לו לאדם, לכל אדם באשר הוא.
אחרי המלחמה
לאחר המלחמה הפך אריה קארפי ליועץ המשפטי של איטליה החופשית. דניאל עלה לישראל במרס 1945 והתיישב בקיבוץ שדה אליהו. במלחמת השחרור לחם בנגב, ולאחר המלחמה החל את לימודיו האקדמיים. לימים התמחה בהיסטוריה של יהדות איטליה והיה לפרופסור. דניאל קארפי היה היהודי הראשון שהוזמן להקים מגמה (ללימודי יהדות) באוניברסיטה הגריגוריאנית שבוותיקן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה