החיים במסתור בתקופת השואה באו לידי ביטוי בדרכים שונות בהן נאלצו היהודים לעשות שימוש על מנת לשרוד את התקופה הקשה שנכפתה עליהם בשטחיה של יבשת אירופה, כמו גם בחלקיה הנרחבים של צפון אפריקה.
היסטוריונים רבים שעוסקים בחקר השואה טרם הצליחו לאמוד את מספר היהודים שניסו להינצל בדרך המסתור. יחד עם זאת, ברור הוא הדבר, שישנו הבדל גדול מאוד בין אפשרויות המסתור השונות של היהודים כתלות מוחלטת במקום בו גרו. הנחה זו מתבססת על העובדה שהחיים במסתור דרשו לרוב סיוע ושיתוף פעולה ניכרים מצידם של תושבי הקהילה הלא יהודים במתן מקום מחסה. אלא שקהילות שונות התייחסו באופן שונה אל היהודים בהצלתם ולכן, בין השאר, אין גורל יהודי מדינה אחת, כגורל יהודי מדינה אחרת.
מקומות המסתור שבהם שהו היהודים היו כאמור מסוגים שונים ולעיתים תכופות הצריכו מהם לחיות תחת תנאים בלתי אנושיים ומחפירים כדוגמת, בורות חפורים באדמה לחה, עליות גג אפלות ומצומקות ועוד. תקופת השהות במקומות המסתור הייתה לעיתים ארוכה במיוחד והגיעה אף למספר חודשים ויותר מכך, ממש בדומה לסיפורה המוכר של אנה פרנק המובא בפניכם בפרק זה.
חשוב לזכור שהחיים במסתור היו לרוב רק פרק, גלגול אחד בחייהם של היהודים במנוסה, מתוך תקופה היסטורית שלמה שנקראת השואה של העם היהודי. פרק זה, בדומה גם לפרקים אחרים, טומן בחובו את הרצון הראשוני המוטבע בכל אדם להישאר בחיים על אף הקשיים הרבים הנקרים בדרכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה