התנגדות ביערות - מבוא

חוד החנית של ההתנגדות היהודית מול המרצחים הנאציים היו הלחימה ביערות ומתוך היערות. יהודים היו פעילים בעשרות אלפיהם בלחימת גרילה שמהותה היתה: התנכלויות ליחידות חיילים גרמניים, פיצוץ גשרים ובסיסים ועוד. רק במזרח אירופה היו כ-30 יחידות פרטיזנים יהודיות ועוד כ-20 יחידות לא יהודיות שיהודים לחמו בהם.

זה לא היה דבר מובן מאליו לברוח ליער. מספר גורמים מנעו את המעבר ההמוני של היהודים מהגיטאות ליערות:

1. רוב היהודים היו עירוניים והמעבר למגורים בחיק הטבע באקלים האירופאי הקשה לא היה פשוט עבורם.

2. בכדי לשהות ולהילחם ביערות היה צורך בסיוע של האוכלוסיה המקומית במזון ובנשק. לא תמיד היה גיבוי מצד הפרטיזנים הלא-יהודים, חלקם אף רצחו בעצמם את היהודים בגלל אנטישמיות או בגלל אנטי-קומוניזם (איתו היו מזוהים יהודים רבים).

3. הפניה ליער היתה כרוכה בעזיבת משפחות וחברים. אלו שבכול זאת נטשו את הגטו עשו זאת עם לב כבד או אפילו במחיר של ידיעה כי בכך הם ממיטים עונש קולקטיבי קטלני על תושבי הגטו..

עשרות אלפי יהודים שרדו את אימי השואה בזכות בריחתם אל יערות מזרח אירופה. הם לא הסתפקו רק בהסתתרות, אלא גם בלחימה גאה שהיתה מונעת מרצון לנקמה ברוצחי יקיריהם והאמונה כי ניתן לנצח את הכובש הנאצי בכוח הזרוע. עד היום פעילים רבים מהם לספר את סיפור גבורתם.ות השכנות היו נתונות אף הן למרותו של המשטר הנאצי. יהודים רבים שניסו לעבור את הגבולות השונים נתקלו במקרים רבים ברצף כפול של מכשולים. תחילה, היה זה המכשול הטבעי בדמותם של הרים, גאיות, נהרות וכו'. אולם בהמשך נפרסו בפניהם המכשולים האנושיים, בדמותם של שוטרים גרמנים ומקומיים שהיו קשים פי כמה וכמה. האחרונים, היו בעיקר אלו שמנעו מן היהודים לחצות את הגבול ולהציל את חייהם.

ארגוני בריחה רבים בחרו לעסוק בעיקר בהברחתם של בני נוער יהודים כמו גם ילדים קטנים מתוך ראייה שהללו יוכלו להקים את דור ההמשך של העם היהודי. סיפורי הברחת הגבולות, הם סיפורים עוצרי נשימה ולעיתים רבות הם כמעט בלתי יאומנו. כמה מן הסיפורים פרוסים בפניכם בפרק זה.