בין השנים 1939 (פרוץ מלחמת העולם) ל-1943 הגרמנים ריכזו בכפיה מאות אלפי יהודים ב-400 גיטאות שונים שנוסדו במזרח אירופה. הגיטאות נבדלו זה מזה בגודלם (מכמה מאות תושבים ועד לקרוב לחצי מיליון שחיו בסוף שנת 1940 בגיטו ורשה) וברמת הסגירות שלהם, שכן היו גיטאות שלא הותרה הכניסה והיציאה (כמו גיטו לודז') מהם לעומת גיטאות שמהם הותרה עבודה במפעלים מחוצה להם (כמו גיטו ורשה).
תושבי הגיטאות מתו מרעב, ממחלות, מתשישות, מהוצאות להורג וכמובן מהגירושים למחנות הכפיה וההשמדה. עד לקיץ 1944 רוקנו כול גיטאות מזרח אירופה מרוב תושביהם.
האוכלוסיה המגוונת שרוכזה בגיטאות, המרדף היומיומי אחרי מקורות פרנסה ומזון והקושי להשיג נשק היקשו על ההתנגדות היהודית למדכאים. היהודים היו מורגלים לאורך ההיסטוריה בהשפלה ורובם לא שיער בנפשו שיועד לכולם רק עתיד אחד שיומו לא רחוק- השמדה.
למרות כול אלה היהודים כן מרדו בחלק מהגיטאות והקטעים הבאים מביאים את סיפור גבורתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה